פסק-דין בתיק ע"פ 25836-06-11

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 2389/09 (בימ"ש שלום בכפר-סבא) בהסעת שב"ח, ונידון ל- 6 חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, ל- 10 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לקנס בסכום של 2,000 ש"ח, להתחייבות בסכום של 5,000 ש"ח, ונפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים משחרורו ממאסר.

הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין וכלפי גזר-הדין.

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לסתירות הרבות בעדות השוטר שצפה על תנועותיו של רכבו של המערער וראה את השב"ח יורד ממנו, לא נתן משקל לעובדה שלא ניתן להבין מעדויות השוטרים שהיו מעורבים במעצרו של המערער אם הטנדר שבו נהג היה עמוס בציוד, כך שלא נותר מקום לישיבתו של אדם נוסף על המערער, קבלן בניין ועובד חוקי שנסעו ברכב, כפי שהעידו המערער והקבלן, התבסס על סתירות איזוטריות בעדויותיהם של המערער וקבלן הבניין שהיה ברכבו ולא זקף לחובת המאשימה את העובדה שלא חקרה ולא הביאה לעדות את העובד החוקי שהיה ברכבו של המערער עובר למעצרו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור כלפי הכרעת הדין וטוענת כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות שקבע בימ"ש קמא על סמך מהימנות שייחס, ובצדק, לעדותו של השוטר התצפיתן, ועל סמך חוסר מהימנות שייחס למערער ולחברו, קבלן הבניין שהיה ברכבו, שכן מדובר בגרסה כבושה שהם מסרו לראשונה בעדויותיהם בבית משפט ולא מסרו כאשר נחקרו סמוך לאחר האירוע נושא הכרעת הדין.

עיון בהכרעת הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא הביא את העדויות של עדי התביעה וההגנה שנשמעו בפניו וסקר את המסמכים שהיו בפניו לצורך הכרעת הדין, ובמיוחד את עדותו ודו"ח הפעולה של השוטר התצפיתן ואת עדויותיהם והודעותיהם של המערער וקבלן הבניין, שהעידו בפניו.

בימ"ש קמא נתן אמון בעדותו של השוטר התצפיתן ולא התעלם מכל הטענות שנטענו בקשר אליה, לרבות בקשר לאזכורו של שוטר נוסף שהיה בתצפית על רכבו של המערער, כאשר השוטר התצפיתן ראה את השב"ח יורד ממנו.

בית משפט קמא קבע, על סמך התרשמותו מעדותו של השוטר ועדי התביעה האחרים שקיבלו דיווח על מה שראה כי מדובר בעדויות ברורות, סדורות והגיוניות, שלא נמצאו בהן סתירות או פירכות, המצדיקות חוסר אמון.

באשר לעדותו של המערער - קבע בימ"ש קמא שהוא איננו מאמין לה שכן  על פי דו"ח העיכוב, לא אמר המערער את הדברים שאמר בהודעתו ובעדותו אלא הסתפק באמירה סתמית שלא לגוף העניין.

בימ"ש קמא לא התעלם מדברי המערער וקבלן הבניין שהיה ברכבו, אך לא ייחס להם אמון בהיותן עדויות כבושות, הן באשר למעשיו של השב"ח ליד הטנדר של המערער והן באשר להיות הטנדר עמוס בציוד, כך שלא ניתן היה להושיב בו אדם נוסף על המערער, קבלן הבניין, והעובד החוקי.

בימ"ש קמא לא התחשב בדברים שאמר השב"ח לשוטר שעצר אותו, בהיותם עדות שמיעה, אך לא התעלם מדברי השב"ח כפי שנמסרו בהודעתו.

עם זאת, לא היה בדברי השב"ח והודעתו כדי לסייע להגנתו של המערער שכן הוא סתר בעניין מהותי את גרסאות המערער וקבלן הבניין, ומשכך צדק בימ"ש קמא כאשר קבע שגרסתם לא נתמכת בדברי השב"ח בהודעתו.

לאור כל האמור לעיל, חל על הערעור שבפנינו הכלל לפיו ערכאת ערעור איננה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה ערכאה דיונית על סמך אמון שנתנה בעדי התביעה וחוסר אמון שנתנה בעדי ההגנה.

בע"פ 3396/09 אלהיב נ' מדינת י שראל, קבעה כב' השופטת ארבל בסעיף 21 לפסק הדין כי:

          " הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור לא תטה להתערב בממצאים כגון דא (ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690, 696 (1993); ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.03.08)). ההיגיון הטמון בהלכה זו נעוץ ביתרון העומד לערכאה הדיונית בכל הקשור בתחום הקביעות העובדתיות, שהרי ביכולתה להתרשם מהעדים בצורה בלתי-אמצעית, בעוד שהכלים העומדים לרשות ערכאת הערעור בתום זה מוגבלים הם (ראו למשל: ע"פ 2649/00 ישראל נ' מדינת י שראל, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 16.8.01)). ואולם, גם להלכה זו ישנם חריגים, שבהתקיימם אין מניעה כי ערכאת הערעור תידרש להערכת הראיות, למשל כאשר מתגלות סתירות היורדות לשורש העניין, להן לא נתנה הערכאה הדיונית את דעתה, או כאשר מתגלה טעות מהותית ויסודית בהערכת מהימנות הראיות (ע"פ 5266/05 זלנצקי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 ([פורסם בנבו], 22.2.07))."

(ראה לאחרונה פסק דינו של כב' השופט עמית בע"פ 8146/09 ובע"פ 8264/09 אבשלום נ' מדינת ישראל [לא פורסם], ניתן ביום 8.9.11, סעיפים 13-21 לפסק הדין).

באשר לגזר הדין טוען ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בימ"ש קמא לא התחשב בעובדה שחלפו מספר שנים מאז ריצה המערער עונש מאסר בגין הסעת שב"ח, במצבו הרפואי הקשה של המערער כפי שעולה ממסמכים רפואיים שהוצגו בפניו, ובנסיבות ביצוע העבירה, דהיינו, בכך שהמערער הסיע את השב"ח מחוץ לגבולות מדינת ישראל ולא הכניס אותו אליה.

בסעיף 9 להודעת הערעור טוען ב"כ המערער כי בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, שהוא אב ל- 8 ילדים, ולמצבו הכלכלי הקשה המצטרף למצבו הרפואי.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשו של המערער ומצביעה על עברו הפלילי ועל כך שביצע את העבירה נושא גזר-הדין מספר ימים לאחר חלוף תקופת תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו בגין עבירה זהה.

כמו-כן, היא מצביעה על עברו הפלילי של המערער בגין שני מקרים של הסעת שב"ח, כאשר עונש מאסר שריצה מאחורי סורג ובריח לא הרתיע אותו.